הצבא המוסרי בעולם מנהל מאבק משפטי נגד משפחתו של אלון שמריז ז"ל, שגויס למילואים ב-7/10 אך לא הספיק לעלות על מדים כי נחטף, ונהרג בשוגג מאש חיילי צה"ל בעזה עת ניסה לברוח משבי המחבלים. צה"ל מסרב להכיר בו כחלל צה"ל.
הצבא המוסרי בעולם מסרב להכיר בנווט חיל האוויר אסף דגן ז"ל כחלל צה"ל למרות שבמשך שנים בעת שירותו סבל מפוסט טראומה שנגרמה תוך כדי ועקב השירות. טראומה שהביאה להתאבדותו בדרך לעוד יום מילואים.
הצבא המוסרי בעולם מסרב להכיר בנווט חיל האוויר אסף דגן ז"ל כחלל צה"ל, למרות שבמשך שנים בעת שירותו סבל מפוסט טראומה, שנגרמה תוך כדי ועקב השירות, והביאה להתאבדותו בדרך לעוד יום מילואים
הצבא המוסרי בעולם, כך מסתבר, הכניס אזרח מבוגר במקצוע שאינו צבאי לסיור במסגד בלבנון, ללא אישור וללא ליווי מבצעי מתאימים. סיור במהלכו תקפו מחבלי חזבאללה את הסיור, החייל גור קהתי נהרג והאזרח ז'בו ארליך נהרג. כעת מפקדיו של החייל משקרים למשפחה בנוגע לנסיבות האירוע.
הצבא המוסרי בעולם, לא יכול להיות מוסרי אם אינו עומד באמות המידה המוסריות שהוא קבע לעצמו בקוד האתי של צה"ל. היכן היא אחוות הלוחמים במעשים הללו? בהחלטות הפיקודיות הללו? היכן ערך הרעות?
בקוד האתי מופיעים גם ערך "כבוד האדם" – המטיל מגבלות מוסריות על פעילויות הצבא, ומשקף ערכים נוספים הקשורים לכבוד האדם, כגון חיי אדם, טוהר הנשק ורעות.
גם ממלכתיות – צה"ל הוא צבא העם, צבא ממלכתי, הנתון למרות החוק והממשלה. חיילי צה"ל יפעלו כשרק המשימה, ערכי צה"ל וביטחון המדינה ראשונים לנגד עיניהם, ויעשו זאת ביושרה, בענייניות ובייצוגיות – מפרט הקוד האתי של צה"ל את המובן מאליו לכאורה.
האם נסיבות מותו של גור קהתי ז"ל עונות על הערכים הללו? האם מת למען ביטחון המדינה? למען משימה חוקית?
האם ההתנגדות להכרה באלון שמריז שהוביל את חבריו מהשבי אל כוחות צה"ל המתמרנים תוך סכנת נפשות, עונה על ערך הרעות ואחוות הלוחמים?
ומה באשר לתשובה למשפחת דגן? האם בנה שסבל מפוסט טראומה לא זכאי לאחוות לוחמים ורעות וכבוד האדם לאחר מותו?
האם נסיבות נפילת קהתי עונות על ערכי הקוד האתי? האם מת למען ביטחון המדינה במשימה חוקית? האם אי הכרה בשמריז שסיכן את חייו בהובלת חבריו מהשבי לכוחות צה"ל, עונה על ערך הרעות ואחוות הלוחמים?
עוד לא דיברנו על 7 באוקטובר. על הצבא שהפקיר את משמרתו ולא דבק במשימה. הפקיר את תושבי העוטף והוציא שליש מהכוח הלוחם לחופשת חג. הצבא שהחזיק רק 14 טנקים, חלקם לא כשירים, ורק 2 גדודים מוקטנים של אנשי חי"ר על פני גבול של 65 ק"מ.
הצבא המוסרי בעולם הורה לכיתות הכוננות בעוטף להחזיר נשק ארוך ולנעול נשקים בנשקייה. הוראה זו הסתברה לימים כמעשה אובדני שגרם לעשרות הרוגים ביישובי העוטף, שנותרו בלי הגנה בזמן מתקפת חמאס.
הצבא המוסרי בעולם שלח קצינים שחצנים לפגוש את התראות התצפיתניות ולזלזל בהן, ולא העביר את המידע המתריע הקריטי של נגדת המודיעין ו' ואחרים לידיעת הרמטכ"ל.
הצבא המוסרי בעולם לא מעביר למשפחות התצפיתניות את כל ההקלטות המבוקשות מהשעות הקריטיות של 7 באוקטובר. היכן נעלם ערך האמינות?
הצבא המוסרי בעולם קורע את אנשי המילואים במאות ימי מילואים, תחת צווי 8 ספק חוקיים (צו 8 מופעל רק במצב חירום. בשל מחסור בכוח אדם משתמש צה"ל בצווי 8 כדי לעקוף את חוק המילואים המגביל גיוס מילואים ל-42 יום במשך 3 שנים לחיילים ו-56 יום למפקדים), וכשהוא נדרש ע"י בג"ץ לגייס עשרות אלפי חרדים על פי חוק, הוא שולח רק 3000 צווים ומגייס בודדים.
הצבא המוסרי בעולם פוחד להתעמת עם הפוליטיקאים, אבל יודע היטב לנצל את מי שמתנדבים לשירות מסוכן שוב ושוב ושוב.
הצבא המוסרי בעולם הורה לכיתות הכוננות בעוטף להחזיר נשק ארוך ולנעול נשקים בנשקייה. הוראה זו הסתברה לימים כמעשה אובדני שגרם לעשרות הרוגים ביישובי העוטף, שנותרו בלי הגנה בזמן מתקפת חמאס
הצבא המוסרי בעולם מתקשה כבר חודשים ארוכים לזהות מי פרץ לבסיסי צה"ל בשדה תימן ובית ליד ולהעביר את התמונות והשמות לידי משטרת ישראל, שעל מוסריותה מיותר בכלל לכתוב.
בצבא המוסרי בעולם פוחדים להתייצב מול הדרג המדיני הכושל ולהיאבק בגלוי למען שחרור האזרחים והחיילים השבויים בידי ארגון הטרור חמאס.
זה אותו צבא שכבר עשר שנים הפקיר את חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול ז"ל בעזה ואת שני האזרחים החיים הישאם א-סייד ואברה מנגיסטו.
הצבא המוסרי בעולם נלחם כבר 15 חודשים באומץ בכמה גזרות, אבל מפקדיו עדיין חוששים להילחם בחוסר המוסריות. במעשים הלא אנושיים מול בודדים. בהחלטות נבזיות ושקריות מול משפחות שכולות ומשפחות חטופים. פוחד לחקור את כישלונותיו באומץ, להצביע על האחראים ולדרוש מהם קבלת אחריות.
כך מגדיר הקוד האתי רוח צהל את ערך ה"אחריות":
"החייל יראה עצמו שותף פעיל בהגנה על ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה. החייל יפעל תוך גילוי מתמיד של מעורבות, יוזמה ושקידה, בשיקול דעת ובמסגרת סמכותו, כשהוא נכון לשאת באחריות לתוצאות פעולותיו".
הצבא המוסרי בעולם נלחם כבר 15 חודשים באומץ בכמה גזרות, אבל מפקדיו עדיין חוששים להילחם בחוסר המוסריות. במעשים הלא אנושיים מול בודדים. בהחלטות נבזיות מול משפחות שכולות ומשפחות חטופים
ועוד לא דיברנו על ערך טוהר הנשק מול אויב אכזרי. ערך שצה"ל קבע לעצמו בלי קשר לאכזריותו של האויב. ערך הנבחן בימים אלה גם בהאג.
ועל המוסר של הממשלה "המוסרית בעולם", בפוסט אחר.
איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו"הצבא המוסרי בעולם" זה דירוג, לא הצהרה על מוסריות מוחלטת של צה"ל. יש בהחלט מקום לשיפור, ומקום שהולך וגדל כי חיכוך ממושך באוייב ובאוכלוסיה עויינת שוחק את מוסריות החיילים.
צבא מעצם תפקידו הולך על חבל דק מאוד בתחום המוסר. איך הורגים מישהו בצורה מוסרית, גם אם הוא אוייב? איך מצדיקים למשפחה שכולה, או לחבר קטוע איברים את צדיקותינו בכך שהרגנו פחות אזרחי אוייב?
אני זוכר היטב כמה מהר נשחקה המוסריות שלי ושל חברי בשירות בשטחים ובעזה בעבר הרחוק – רק אחרי שאתה יוצא משם עם קצת פרספקטיבה של בדיעבד אתה תופס את הראש.
זוהי טיבה של פעילות צבאית, ומאבק תמידי נגד שחיקת המוסריות – לעולם לא יהיה צבא מוסרי לגמרי, אין דבר כזה. מה שכן יש זה רק מדרג, ושאיפה להשתפר.
אני מבין את מרמור הכותב ותומך בחלק מזה, אך כמה מהדברים שהוא מזכיר אינם קשורים. הכרה במישהו שנרצח כאזרח שלא חוייל, בתור חלל צה"ל היא עניין טכני ומהותי – לא מוסרי, ועל פניו המקרה הנ"ל עם כל הטרגדיה שבו לא עומד בתנאים. כנ"ל נפגע טראומה שמחליט להתאבד שנים לאחר הארוע, קשה מאוד להגדיר זאת בתור "חלל" – להבנתי טראומה מוגדרת כנכות, והאדם המדובר הוכר ככזה. לא ראוי לתקוף את צה"ל כאשר הוא פועל עלפי ההגדרות.